מה זה אומר בפועל?
הליך המינוי לנשיאות בית המשפט העליון בישראל מתבצע ע"פ 'שיטת הסניוריטי' הנהוגה בישראל מזה עשרות שנים, כך שהשופט הוותיק מבין השופטים מכהן לבסוף כנשיא בית המשפט העליון. בפועל, המועמד הוותיק הוא גם היחיד שמציע את מועמדותו. יש הטוענים כי שיטה זו מאיינת הליך בחירה ממשי מפני שמתקיים הליך אוטומטי שתוצאותיו ידועות מראש, ובכך נמנעת מהוועדה לבחירת שופטים לבחור בשופט המתאים ביותר (לדעתם) לשמש בתפקיד זה.
המצב כיום
כיום, לפי שיטת הסניוריטי את תפקיד נשיא העליון או המשנה לנשיא העליון, מאייש השופט בעל הוותק הרב ביותר מבין שופטי העליון, זאת בהמלצת הוועדה לבחירת שופטים וע"פ נשיא המדינה כמעוגן בס' 4(א) לחו"י השפיטה.
השינוי המוצע ברפורמה
מינוי נשיא העליון ומשנה לנשיא העליון ייעשה בהליך בחירה שגרתי, ע"י רוב רגיל מקרב חברי הוועדה למינוי שופטים. ע"פ הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, רוב חברי הוועדה הינם חברי הקואליציה, כך שמינוי נשיא או משנה לנשיא העליון יהיה תלוי באישורו של לפחות אחד מחברי הוועדה מטעם הקואליציה.
חיזוק הטענה
ככלל, בעל הוותק הרב ביותר איננו בהכרח בעל סל הכישורים הטוב ביותר לשמש כנשיא העליון, שכן לא מדובר בתפקיד פורמאלי בלבד, אלא תפקיד בעל השפעה מהותית המתבטאת בסמכויות משפטיות שונות. על כן יש לשנות את השיטה הנוהגת כיום, ולקיים הליך בחירה מקצועי ואמיתי מבין מגוון מועמדים, ע"י הוועדה למינוי שופטים.
הפרכת הטענה
קיים חשש שפסיקות השופטים יושפעו מהשפעות חיצוניות למשפט כמו שיקולים של מינויים עתידיים לנשיאות. שיטת הסניוריטי המבוססת על ותק בלבד, מאפשרת נטרול השפעות זרות על פסיקות השופטים בהווה. כך, השיטה קובעת קריטריון אובייקטיבי, ידוע מראש, ומנטרלת ביקורת על מינוי ספציפי שעשוי לנבוע ממניעים ושיקולים זרים.
הצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת, העוסקות בשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים והגדלת הכוח היחסי של חברי הקואליציה בה (6 מתוך 11), יוצרות אפשרות הטלת וטו לחברי הקואליציה על כל מינוי נשיא או משנה לנשיא שאינם מעוניינים בו, מאחר והם מהווים את הרוב בוועדה.
הפתרון המוצע ברפורמה יוצר מצב בו חברי הקואליציה יוכלו לבחור לבדם את נשיא העליון, כך שעולה חשש כי ייבחר השופט שיקדם בצורה מרבית את תפיסת עולמם.
Comments