"למה ששופט יחליט לנבחר ציבור ולרשויות מנהליות האם ההחלטות שלהם סבירות?"

מה זה אומר בפועל?

עילת הסבירות משמשת את בית המשפט כדי לבחון החלטות שלטוניות. העילה קיימת בענפי משפט שונים במשפט הישראלי: המשפט הפלילי, הנזיקי ועוד. העילה בגדרי המשפט המנהלי (בה נתמקד) בוחנת האם פעולות המנהל (ממשלה, רשות מקומית וכו׳) חורגות ממתחם הסבירות באופן קיצוני. כאשר פעולה מנהלית חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות, דינה פסלות על ידי בית המשפט. באופן עקרוני, מטרת העילה היא להגביל את פעולות המנהל כאשר הוא שוקל שיקולים זרים בפעולותיו, או כאשר תהליך קבלת ההחלטה או ביצוע הפעולה אינו תקין.

המצב כיום

כיום, נעשה שימוש בעילת הסבירות בעיקר בפסילת חוקי עזר עירוניים, פעולות ממשלה או פעולות של גופים מנהליים אחרים: מעשים פרטניים של הממשל, בחינת מינויים וחקיקת משנה. עילת הסבירות נקלטה במשפט הישראלי מן המשפט הבריטי, אך לא עוגנה עד היום בחוק הישראלי. השימוש בעילה הורחב בשנות התשעים, והרחבה זו זכתה לביקורת במהלך השנים.

השינוי המוצע ברפורמה

ביטול עילת הסבירות, וקביעה בחוק כי ביקורת על סבירות פעולות המנהל תהא נתונה בידי הכנסת ולא בידי בית המשפט. סעיף החוק המוצע מבטל את יכולת השימוש של בית המשפט בעילת הסבירות ביחס לפעולות מנהליות (פעולות של הממשלה, של שריה ושל רשויות מנהליות), וכן ביחס להחלטות על מינויים. משמעות הביטול הוא כי רשויות המדינה יוכלו לשקול בעצמן את השיקולים הרלוונטיים בהתאם לתפקידן ובהתאם לאופן שבו הן רואות לנכון, ללא חשש מהתערבות של בית המשפט שישנה או יפסול את החלטתן.

חיזוק הטענה

סבירות של החלטה מנהלית לא צריכה להימדד בבית המשפט אלא ברשות עצמה, ושאלת הסבירות צריכה להיות נתונה לביקורת של הממשלה (לה הרשות כפופה) והכנסת. זאת, משום שהאיזון הערכי שבהגדרת מונח הסבירות, צריך להיקבע על ידי העם ונבחריו ולא על ידי בית המשפט. אין סיבה להניח כי הגדרת הסבירות של שופטי בג"ץ עדיפה על זו של השרים, ודאי לא בתחומי מומחיותם ואחריותם.

כמו כן, לא ברור מה בדיוק נכלל בתוך ההגדרה של סבירות, ולעיתים ההגדרה משתנה בין מקרה למקרה. לכן, סביר להניח שרשות המצויה בטעמים שהובילו להחלטותיה ויש לה מדיניות מסודרת לעניין - תדע טוב יותר לקבוע מהי החלטה סבירה ומהי החלטה בלתי סבירה בהתאם לנסיבות. אין סיבה להניח כי הסבירות של שופטי בג"ץ עדיפה על זו של השרים, ודאי לא בתחומי מומחיותם ואחריותם.

נראה כי ביטול העילה בתחום המנהלי יאפשר למנהל פעולה חופשית ויעילה יותר בתוך תחומי תפקידו, ומאידך ישמר ריסון מסוים בפעולותיו שכן הוא כפוף (כך על פי הצעת החוק) לביקורת של הממשלה ושל הכנסת.

הפרכת הטענה

לעילת הסבירות תפקיד חיוני. תפקידה לוודא שהרשות אינה חורגת מסמכותה לפי החוק, שאינה מקבלת החלטות שרירותיות, ושהיא לא נותנת משקל מופרז לשיקול מסוים על חשבון האחרים.

ביטול עילת הסבירות משמעותו קביעת הסמכות לבקר את שיקול דעת הממשלה, שריה ושל הרשויות הכפופות לה בפעולותיהם השונות, אך ורק בידיה של הכנסת, ללא מערך ביקורת חיצונית, כך שמופרת מערכת האיזונים והבלמים הנדרשת לפעילות תקינה של רשויות המדינה.

ביטול העילה שולל פיקוח על פעולות המנהל, ולמעשה מקים קושי מהותי למנוע מרשויות שלטוניות לפעול באופן בלתי סביר באופן קיצוני. כך, נפגעת אפשרות ההגנה על האזרח מפני פגיעה של רשויות מנהליות בזכויותיו, פעולה בלתי סבירה שלהן וכן ביטול אפשרות הפעלת ביקורת חיצונית לממשלה ולכנסת, על מינויים פסולים לתפקידים ציבוריים משמעותיים.

מקורות:

1. איל זמיר, ‏עילת אי־הסבירות במשפט המנהלי, משפטים ‏יב, תשמ"ב

2. יצחק זמיר "ביטול עילת הסבירות יהיה תקדים עולמי" הארץ

3. מנחם מאוטנר "הסבירות של הפוליטיקה" תיאוריה וביקורת