"האפשרות לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד מכרסמת בסמכות המכוננת של הכנסת"

מה זה אומר בפועל?

רובה ככולה של הביקורת השיפוטית בישראל עוסקת בתקנות ובחקיקת משנה, ובצידה ביקורת על חוקים רגילים הסותרים את חוקי היסוד. במרוצת השנים התפתחו בספרות האקדמית ובפסיקת בית המשפט העליון דוקטרינות, לפיהן יוכל בית המשפט, במקרים נדירים, להפעיל ביקורת שיפוטית גם על חוקי היסוד. המקרים הנדירים שהוגדרו הם מצבים בהם תכונן הכנסת חוק יסוד שיפגע באופן מפורש בזכויות אדם או בערכי היסוד של המדינה (דוקטרינה שזכתה לשם "תיקון חוקתי שאינו חוקתי"). מקרה נוסף של ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד יתמקד בשאלת הסיווג, קרי, האם השימוש שעשתה הכנסת בכלי של חוקי היסוד, ראוי ומוצדק בנסיבות העניין (דוקטרינה שזכתה לשם "שימוש לרעה בסמכות מכוננת").

המצב כיום

במדינת ישראל אין חוקה פורמלית אלא סדרה של חוקי יסוד. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בפרשת "בנק המזרחי", הכנסת בכובעה כרשות מכוננת מוסמכת לכונן חוקי יסוד, ואלו נהנים ממעמד נורמטיבי עליון על פני החוקים האחרים. עם זאת, לפי שעה לא קיים חוק יסוד "חקיקה" שיסדיר כיצד מחוקקים חוק יסוד ובאיזה נושאים חוק יסוד צריך לעסוק. משכך, הליך החקיקה של חוקי היסוד זהה להליך החקיקה של חוקים רגילים, כאשר ההבדלים היחידים ביניהם מתבטאים במאפיינים צורניים: כותרת החיקוק – "חוק יסוד" במקום "חוק" ואי ציון שנת החקיקה במקרה של חוק יסוד. זאת ועוד, בעשורים האחרונים גבר מאוד השימוש של הכנסת בסמכות המכוננת ובמסגרתה תוקנו תיקונים רבים לחוקי היסוד.

השינוי המוצע ברפורמה

ישנם כמה שינויים מוצעים בהקשר הזה:

1. שלילת הסמכות של בית המשפט העליון לדון בטענות הנוגעות לתוקפו של חוק יסוד.

2. הגבלת הסמכות של בית המשפט העליון, כערכאה היחידה המוסמכת לפסול חוקים רגילים, באמצעות הדרישה, שפסילת חוק תיעשה ברוב מיוחס של שמונים אחוזים מהרכב השופטים ורק בגין עילה של חוסר הלימה לחוקי היסוד.

3. שלילת הסמכות של בית המשפט לפסול חוק בגין פגם בהליך החקיקה.

4. עיגון מנגנון ההתגברות של הכנסת על פסילת חוקים רגילים ברוב רגיל.

חיזוק הטענה

המהלך שמציעה לקדם הרפורמה יצר את צעדיה של הביקורת השיפוטית בישראל. אמנם הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית תוכר ותעוגן בחוק יסוד, אולם הפיתוחים השיפוטיים שפיתח בית המשפט מאז פרשת בנק המזרחי, כגון פסקת הגבלה שיפוטית, הכרה בזכויות בלתי מנויות וביקורת על הליך החקיקה, יבוטלו. המהלך יציב את הרשות המחוקקת כבעלת הדעה המכריעה וידגיש את עליונות המחוקק על פני בית המשפט. המהלך יימנע פסילת חוקים על חודו של קול וידרוש הסכמה רחבה מצד השופטים לשם פסילת חוק.

הפרכת הטענה

עד היום בית המשפט מעולם לא פסל חוק יסוד. הרפורמה שוללת כלל ועיקר ביקורת על תוכנם של חוקי היסוד, ומנגד היא לא מייחדת את הליך החקיקה של נורמה חוקתית, לא באמצעות דרישת רוב מיוחס ולא דרך מגבלת תוכן. יוצא מכך, שלמחוקק אין שום מגבלות משמעותיות לגבי אופן החקיקה ולגבי טיב הנורמות החוקתיות, בעוד שלרשות השופטת קיימת מגבלה נוקשה לקיום ביקורת שיפוטית. מנגנון ההתגברות מצייד את הרשות המחוקקת באמצעי שיבטיח שלא תהיה ביקורת שיפוטית אפקטיבית על תוכן החוקים.