מה זה אומר בפועל?
ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ, עושה שימוש בסמכותו לפסול חוקים שעברו הליך חקיקה בכנסת. סמכותו של בג"ץ לבטל חוקים מאפשרת לו להתערב בעיצוב ושינוי מדיניות הממשלה והכנסת ע"פ השקפתו. בנוסף, ביטול חוקים ע"י בג"ץ פוגע בעיקרון הפרדת הרשויות בהתערבותו בפעולתה השוטפת של הרשות המחוקקת.
המצב כיום
בפועל - מאז הקמתו בשנות החמישים ועד היום פסל בג"ץ עשרים ושניים חוקים מתוך אלפים שעברו/נדונו. המשמעות היא שבממוצע, נפסל פחות מחוק אחד בשנה.
במקרים בהם נפסלו חוקים, נימוקי פסילתם התמקדו בעיקר בשיקולים של פגיעה קשה בחוקי היסוד ובזכויות אדם בסיסיות כגון כבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק והזכות לשוויון. חוקי היסוד קיבלו מעמד עליון על חוקים רגילים בפסק-דין בנק המזרחי בשנת 1995, כך שבית-המשפט מוסמך לפסול חוקים שמחוקקת הכנסת כאשר הם אינם עומדים בדרישות "פסקת ההגבלה" הקבועה בחוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.
השינוי המוצע ברפורמה
על פי המתווה המוצע, פסילת חוק תיעשה רק ברוב של 12 מתוך 15 שופטים (80%), וכאשר החוק סותר הוראה מפורשת בחוק יסוד. בנוסף, גם כאשר חוק נפסל תוכל הכנסת לחוקק אותו מחדש ברוב של 61 ח"כים על ידי פסקת התגברות (להרחבה: ראו אמירות הנוגעות לפסקת ההתגברות).
חיזוק הטענה
במצב הקיים, אין גוף שמפעיל ביקורת על פעולותיו של בית המשפט, כך שלמעשה כוחו בלתי מוגבל. בית המשפט הוא הגוף שהעניק לחוקי היסוד מעמד "על" על פני חקיקה ראשית, והוא זה שנטל לעצמו את הסמכות לפסול בשם חוקי היסוד חקיקה ראשית של הגוף הנבחר – הכנסת.
הפרכת הטענה
לבג''ץ אין סמכות לקבוע חוקים חדשים ולכן הוא אינו מחוקק, ואינו נוטל לעצמו את תפקידה של הרשות המחוקקת. חלק מובנה מתפקידה של הרשות השופטת הוא להפעיל ביקורת שיפוטית, ולכן בג"ץ ממלא את תפקידו ואינו חורג מסמכותו. סמכותו של בג"ץ לפסול חקיקה העומדת בסתירה לחוקי יסוד, מבטיחה הגנה על זכויות אלו מפני עריצות הרוב.
Comments